15.11.09

הודו מנקודת מבטו של לה קורבוזייה

פוסט אורח מאת שליחת הבלוג בהודו נעמה ריבה

באמצע שנה שלישית החלטתי שאני בקיץ נוסעת להודו, הכרטיס נקנה במהרה, ואיתו גם חודש יולי והטיול...
במהלך חודש ספטמבר בעודי שוהה מאחת מעיירות הנופש הצפוניות, ערכתי שיחה עם ראם ,הוא הזכיר לי (בכל זאת הודו קצת גרמה לי לשכוח) שאני סטודנטית לארכיטקטורה, ושיש עיר בהודו שתוכננה על ידי קורבי, כמובן שננזפתי על אי ידיעתי עובדה זו, אך הומלץ לי ללכת לראותה. גיגול קל הוביל אותי להבנה שהעיר צ'נדיגאר אותה תיכנן הנ"ל נמצאת 'על הדרך' מדרמסללה מקום מושבי דאז ולא רחוקה מרישקש יעדי הבא.
כמה ימים לאחר מכן ונסיעה לילית בלוקאל (אוטובוס מקומי) הובילו אותי לצ'אנדיגאר.

http://www.citydetails.info/images/maps/chandigarhMap.jpg


"הבה נקים עיר חדשה, סמל לחירותה של הודו, שאינה כבולה לעבר או למסורת... ביטוי לאמונתה של האומה בעתיד" גאווהראלאל נהרו, ראש ממשלתה הראשון של הודו.

ב1947 עם הקמתה של הודו נותרה מדינת פאנג'ב ללא בירה, מלאכת תכנון הבירה החדשה הוטלה תחילה על אלברט מאייר האמריקאי ונוביצקי הפולני, בעקבות מותו של השני המנוי הועבר ללה קורבוזיה. הדבקות, הקפדנות והגאומטריה האורתוגונאלית שכל כך האמין בה באה לידי ביטוי גם בתיכנון העיר. העיר מחולקת לסקטורים כך שמבני הציבור מנותקים מהעיר. בעיר מדרכות רחבות, כבישים עצומים וחללים עירונים. בעיר שטחים ירוקים רבים ואף אגם, כל אלה בהתאם לתפיסתו של לה קורבוזיה. תפאורה לעיר מושלמת.
לצ'אנדיגאר כמו להרבה מקומות בהודו הגעתי באישון הלילה, ריקשה, לוקחת אותנו למלון, כי גסטהאוסים אין שם. אם זאת בדרך נתקלנו בהרבה אשפה, הומלסים ואנשים שניסו לתחמן אותנו, זאת בכל זאת הודו. למרות הסדר בתוכנית הנסיעה נראתה לי מסורבלת, עברנו בדרך בין כיכרות רבים ודרך חללים עצומים ובחלק מן הנסיעה כלל לא הרגשתי שאני נמצאת בתוך עיר.
בבוקר החלנו בטיול בעיר, קשה לתאר את החוויה אחרי חודשיים בהודו להגיע לעיר כמו צ'אנדיגאר, הרחובות עצומים ונקיים באופן יחסי, אבל אחרי כמה דקות של הליכה במרכז העיר, שם נהננו מפיצה האט וגלידה מערבית, הבנו שהליכה ברגל בחום הפאנג'בי איננה חוויה מרנינה במיוחד, הלחות בעיר פשוט איננה מאפשרת הליכה ברגל ופרט לאזור המרכזי של העיר כמעט ולא רואים תנועה אנושית בעיר... החלל בעיר הוא כל כך גדול, כך שגם אני כתיירת חוקרת הלכתי בו לאיבוד.

אחת הרחבות המרכזית בעיר והיא עומדת שוממה


ארכדת עמודים מוזנחת


באחת ההליכות המייאשות- אפילו הכבישים ריקים

בעיר מספר מבנים שתוכננו על ידי לה קורבוזיה עצמו: מזכירות הממשלה, המועצה המחוקקת ובית המשפט העליון שכדי להשיג אישור כניסה צריך ללכת דקות ארוכות בשמש היוקדת מרחק גדול מהם(היעילות ההודית מכה שנית) ולכן נהנתי מעוצמתם המרשימה של המבנים רק מבחוץ...
ברחבה האחורית נמצא פסל היד הפתוחה, יצירה מרשימה ואסתטית.
המבנים הממשלתיים וגושי הבטון החשוף שמרכיבים אותם גרמו לי להתרגשות רבה, הקצב המדויק, הפרטים, העוצמה, עצוב היה לי לראות שגם הם כל כך מנותקים זה מזה ע"י מדשאות עצומות שלא עושות טוב עימם.


שביל הכניסה לבית המשפט


פרט מאחת המרפסות


החצר האחורית של בית המשפט עומדת שוממה


פסל היד הפתוחה, סמלה של העיר

אין ספק שהצפיפות, הצבעוניות והקסם שיש בהודו הולך לאיבוד בצאנדיגאר, מה גם שכל הסדר הזה איננו מסתדר, ערימות הזבל והפחונים, ההזנחה, השלטים על המבנים המרשימים, הופכים את צאנדיגאר לעיר עם כמה נקודות ציון מעניינות ואוכל מערבי טוב.

כשמסתכלים על העיר בגוגל ארץ' רואים בצורה מוחשית כמה לא ניתן לכפות סדר, עקרונות ואידיאולוגיה על תרבות שאיננה יכולה לקבל את העקרונות המודרניים הנוקשים.

בילוי בעיר איננו שלם בלי ביקור בגן הפסלים של נק צ'אנד שהוא אחד מהאתרים המרשימים שראיתי בהודו ובכלל... הגן מורכב מפסלים של דמויות אדם ובעלי חיים כולם עשויים פסולת. ניתן לזהות פסלים עשויים מצלחות, חלקי צמידים, אביזרי חשמל שונים, פקקים וכ"ו. הגן עצום משתרע על כמה עשרות אלפי מטרים, יוצר הגן עדיין ממשיך ליצור בו פסלים. הגן חינני כל כך מכיוון שהוא כל כך שונה משאר העיר, מבנהו אורגני והוא מורכב משבילים מפותלים, כך שהלכתי בו לאיבוד, חזרה להודו.


בסוף היום נסענו לאגם סוקנה, שהוא אגם מלאכותי שגם כן היווה חלק מתוכניתו של לה קורבוזיה, בכניסה לאגם נתקלתי בתיעוד של סקיצות שלו, שהיו מרתקות במיוחד.

בערב תפסנו שוב פעם לוקאל(אוטובוס מקומי) ליעד הבא.

מילה על ורנסי
כשבוע אחרי הביקור בצ'אנדיגאר המשכתי לורנסי, הצפיפות, הצבעוניות, הבלאגן האינסופי, כל הטוב והרע של הודו והרבה ממנו במקום אחד... ורנסי זה מקום להתאהב בו, ללכת לאיבוד בסמטאות, ללכת על הגהאטות (מדרגות ירידה לנהר) שלאורך הגנגס וליהנות מהשקיעות ומהזריחות.
המרקם העירוני העמוס, כמות השכבות האינסופי הזה הוא הודו במלוא עוצמתה.
הביקור בשתי הערים גרם לי להבין את התרבות ההודית טוב יותר, מה היא נושאת בתוכה ומה היא יכולה לקבל ואולי יותר מכל מה היא לא.

סמטה בורנסי- ובלי ששמתי לב שלט בעברית

למרגלות הגהאט

זריחה בורנסי




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

>>

Related Posts with Thumbnails