4.8.08

המשך מחשבות על אדריכלות, הגות ושאר ירקות –


טוב אז בהמשך למחשבות הקודמות, נפלה עלי השראת הכתיבה בשנית.. (לא קיבלתי תגובות נזעמות לפוסט הקודם אז אני מניח שאתם נהנים, כמו שאני נהנה לחשוב ולכתוב את זה..)

הקדמה קצרה – אני חושב שאדריכל צריך להכיר את עצמו, הכרות טובה ועמוקה. אני חושב שמאוד חשוב בכל תחום ובעיקר בתחום האדריכלות שהאדם העוסק בה מודע לעצמו ויכול להתחבר לשורשים הערכיים שלו, למהויות שהוא גדל עליהן וכמובן להכיר היטב את הסביבה בה הוא פועל. אדריכלות ורנאקולרית תמיד נראית כל כך נכונה למקום ולאדם שחי בה, אני חושב שזה ברור מדוע. אדם שמקשיב לצרכיו האמיתיים, שמודע לסביבה שבה הוא חי ורוצה להשתלב בה על אילוציה ומרכיביה, יגיע לתכנון אינטואיטיבי מדויק, שעונה על צרכיו ומשתלב היטב בסביבתו.

אדריכלות היא חלק בלתי נפרד מהאנושות בגלל תלות האדם במבנה. אנחנו מוכלים בתוכה, חיים בתוכה כל הזמן, קשה לדמיין את החיים שלנו בלעדיה – בטבע הפראי. האדם קשור עם המבנה, שמהווה מרכיב בלתי נפרד מההישרדות שלנו, כמו הבגדים שאנו לובשים.
מודל החברה האנושית הוא מודל תלת ממדי עמוס בהקשרים ישירים ועקיפים, שזור בעוצמות חיבור שונות ומשתנות ונתון לשינויים ממש כמו רקמה אנושית או רקמה אורבאנית. הממד הרביעי במודל הזה, כמו במציאות, הוא הזמן, שבא לידי ביטוי בתזוזה והשתנות בלתי נגמרים של מערכת ההקשרים ואופיים.

[ועכשיו קצת פילוסופיה ומטאפורות – למי שזה עמוס או כבד מדי, שידלג לסוף..]

הדור של עכשיו הוא כמו מים מנצנצים, אלפי הנצנוצים האלו קיימים על גבם של מים רבים, אנו רואים וחשים בשכבה העליונה ביותר וקצת פנימה אל תוך המים (שהרי פנימה זהו הזיכרון).הדורות הקודמים שקעו במים, את חלקם עוד ניתן לראות כתלות בצלילות המים וחלקם כה עמוקים שצריך לצלול כדי לשחזר את שרידיהם.

אני קורא לשכבה העליונה של המים "שכבת המגע". הרי זהו ההווה, רגע ההשתנות והנצנוץ. זה קורה עכשיו. אנחנו כל הזמן באים במגע עם השכבה הזאת, אנחנו נמצאים בשכבה הזאת. אך מתחתיה נמצא העבר, העומק, ההקשר.
יש משהו מעניין שקורה עם האדריכלות – כמו ההרים והגבעות, במטאפורת הזמן האדריכלות עשויה מחומר קל מהמים, צפה כמו בול עץ, חלקה נמצא מעל פני המים, מנצנץ ומתנדנד בגלים, חלקה שקוע מתחת לפני המים ובשלב מסוים מתחיל להתפורר. בהשוואה לאדריכלות האדם הוא כמו קרטון, בשלב מסוים, יתמוסס ויספוג מים ולבסוף ישקע, ובול העץ – יישאר לצוף זמן רב אחרי שיעלם.

דור העתיד אינו קיים כרגע, אנחנו מניחים ומקווים שהמים ימשיכו להיות גם בעוד פרק זמן, אך נסתר מעינינו מזג האוויר. האם יהיה סוער או שקט? והאם תהיה שמש שתאיר את פני המים? אנחנו רק יכולים להניח שהם יהיו. אנחנו מצליחים לחזות את מזג האוויר בתקופה הקרובה אלינו בלבד ולא אחת אנו מופתעים מדברים שלא הצלחנו לחזות. כזו היא המציאות. מבחינה כמותית - תמיד יהיה יותר תוכן מקליפה. רב הנסתר על הגלוי.

אנחנו כאדריכלים נשאף להגיע לאדריכלות שהיא הכי נכונה לאדם ולמקום, כך שהיא תצוף זמן רב ככל האפשר מעל המים. העובדה היא שאם המבנה אינו משמש את האדם או אינו מתאים לסביבתו – בסופו של דבר ייהרס אם בידי האדם או בידי הטבע, ומקומו ישמש לצורך אחר או לבניה חדשה.

כאדריכלים (ואדריכלים לעתיד), אנחנו צריכים כל הזמן לזכור להתחבר לבסיס, כי אדריכלות נכונה, בעלת ערך לאדם ונכונה לסביבה שלה, תחזיק מעמד זמן רב - האדם יעזור לה לצוף.

אשמח לשמוע תגובות,
ערן

למעלה - מקדש Maji Shan בסין, חצוב בהר, מערך מדרגות מרתק.

תגובה 1:

>>

Related Posts with Thumbnails