30.7.14

VALLES MARINERIS – פרויקט הגמר של גיא ניר | אוניברסיטת ת"א


VALLES MARINERIS – A New Home for Mankind on Mars 

פרויקט הגמר של גיא ניר - בוגר בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב
מנחות הפרויקט: אדר' תאה קיסלוב ואדר' ליאורה קיסלוב קיי.

השנה 2214. כדור הארץ לא עוד כשיר למחיה, ובלית ברירה, האנושות נוטשת, ומתפזרת ברחבי הגלקסיה. משימתי: לתכנן, את קולוניית מאדים: Valles Marineris, כפי שחבריי האדריכלים לבטח יעשו על פלנטות אחרות.
המשימה תדרוש ממני לתכנן בית חדש לאנושות על מאדים. קולוניה רבגונית, שלא נכנעת למגבלות המרחב, אך משתמשת במגבלות אלה לכדי יצירת עושר של אפשרויות חיים, מגורים, וקהילתיות חדשה.


 המגבלות המייצרות פלטפורמת הזדמנות הן:
אטמוספירה דלילה, המחייבת תאי מחיה סגורים ומנותקים מן הטבע (אינקובציות), אך לא מבודדים תחת כיפה אחת מעל כל העיר.
עוצמת תאורה פחותה: כ-50% מזו של כדוה"א.
ו-1/3 כוח משיכה משל כדור הארץ, המאפשר הזדמנויות בניה חדשות לגובה ולרוחב.
ניצול יעיל של "מגבלות" אלה, ימציא פתרונות ייחודיים לקולוניות Valles Marineris. קפיטל, שהיא ססטיינבילית בפני עצמה, לא נתמכת או תלויה באף גורם חיצוני.


המקום: שקע Valles Marineris. בקע טופוגרפי היושב על קו המשווה של הכדור. המרחב הייחודי, אמנם נראה למראית עין כמו ה-grand canyon, אך מימדיו מטעים. אורכו כ-4000 ק"מ (כרוחבה של ארה"ב מניו יורק ללוס אנג'לס), ועומקו כ-עשרה ק"מ (כגובהו של הר אוורסט).


השיח על בניה במאדים הוא עתידני, אך הוא אמיתי! בינוי אדריכלי על פלנטות אחרות מתקיים בשיח ובמדע מדי יום! המסע אמנם נשמע פנטסטי, אבל הוא מעשי יותר מתמיד.

אייצר עיר קרקעית, עילית, ורטיקלית ותלויה עם חוקי מגורים וקהילתיות חדשים ושונים – הן מבחינת הוויית החיים, והן מבחינת התא המשפחתי. רוויית אינטראקציות חדשות ומפרות. קולוניה רבגונית המשתמשת במגבלות המרחב.


זיהיתי אזורים שונים בעיר העתידית, וייצרתי גריד ייעודי שקושר את חלקי העיר יחד. גריד נושם, שמצטופף במרכזי צפיפות אוכלוסין, מקל על התנועה, מונע פקקים, מייצר מקומות חדשים במרחב האורבני, אך שומר על יחסי תנועה קבועים בין הבניינים והצמתים. כמו חור שחור, פיזית משנה את המרחב והזמן. הגריד נתמך במבנים אמורפבילים הממוקמים בצמתים, ואלה מתקרבים ומתרחקים לפי צפיפות האוכלוסין באזור.


הגיאומטריה: בחיפוש אחר גיאומטריה רלוונטית, חיפשתי אחר העוגן שיקשור את האדם למרחב. את האדם למאדים. האנושות, התפתחה בסביבה ביולוגית של 2 מיליארד שנות אבולוציה. אך מאדים נטול ביוספרה, ולא יוכל לקבל את האנושות. הקשר לא יכול להיות קר, מנוכר ופוטוריסטי. הוא צריך להיות שורשי-ביולוגי. מרחב החיים צריך להיות דינאמי. גדל וקטן, מכיל ומוכל, טבע וטבעי. משתנה. תהליכי. ולכן חיפשתי אחר גיאומטריה דינאמית, אותה מצאתי בטבע. פתרונות שהאבולוציה פיתחה מיליוני שנים ברצף לא נגמר של התפתחות והסתגלות. גיאומטריה טבעית שתכיל את האדם, ותשתנה לפי הצרכים, השימוש וצורת החיים.


בקרקע, תימצא שכונה מינרלית. צורת החיים הינה בעלת אינטנסיביות נמוכה יחסית. שכונה קהילתית בעלת אינטנסיביות איטית בצפיפות של כ-25,000 איש לקמ"ר, כצפיפות בלב פריז - המייצרת מרקם שטיח הפרוש על צלע ההר. מרקם המפוסל על ידי הדפסת מינרלים מן הקרקע, ועל כן שמה.


השכונה תכלול מגורים, היודעים להתרחב ולהתכווץ לפי צורך התא המשפחתי. בשל כוח המשיכה הנמוך, עליי לייצר מרחבים גבוהים, כדי שקפיצה קלה לא תשלח את שוהיי הדירה בעוצמה אל עבר התקרה.  ולכן, תקן גובה תקרה במאדים, נע בין 6 ל-7 מטרים. בשל החלל הגבוה, יש אפשרות לנצל את מלוא גובה החלל לפונקציות נוספות היודעות לרדת, לעלות ולהתחבא. ולכן, הדירה מכילה חדרים גמישים המסוגלים לעלות, להצמד לתקרה, ולפנות את החלל הציבורי לטובת אירוח ובידור. מעטפת הדירה נאטמת ומשתקפת בלחיצת כפתור. הפתיחה – זימית.


תכנים מעשירים: עולים ויורדים לטובת ניצול מלא של החלל האינקובטורי.


יחס האדם אל הנוף הוא כנוכח הנעלם: מופיע ונמצא תמיד במבט, אך לא מושג ולא מוחש. ועם זאת, לריק – חלק בלתי נפרד מן העיר: הראיה למרחוק –למרחב המאדימי, מאפשרת את קיומה של חברה הקשורה למקום.


באויר, יצרתי אפשרות חיים פרטית יותר, אך אינטנסיבית לא פחות: השכונות הצפות של ואליס מרינרס. צורת החיים: אינטנסיבית-עירונית: צפופה, הרבה action, בפלטפורמות שונות באויר, בקרקע, ותלוייה. חיים מהירים ודינאמיים בצפיפות של כ100,000 איש לקמ"ר, פי 3 ממנהטן. השכונות הצפות מאפשרות פורמט רחב יותר של תאים משפחתיים וחברתיים, ע"י פלטפורמה של דירות פלקסביליות הנמתחות, מתחברות ומתנתקות באמצעות שנוזלים.


התא המשפחתי שעבר טרנספורמציה בשלוש מאות השנים האחרונות, מקבל מענה פלקסבילי בדירות השכונה. מענה הנתמך בסקין הקונסטרוקטיבי המשתנה של הבניין.


האינטנסיביות הגבוהה תימצא באינקובציה הראשית. שם גם המרקם האורבני, וגם החללים האינקובטורים – מדברים בשפה אינטנסיבית מובהקת. מסעות עיליים בקצב מרטיט, נמתחים לאורך השכונה. חורי אור בריצפה, נסגרים ונפתחים כמו עישונים - להגדלת שטח הפנים בערבים, ולאפשר התקהלות. פעילויות ציבוריות כגון קולנוע תלוי, ריצה באויר וחוגי אופני חלל - מזמנים מבני ציבור עשירים הממלאים את האינקובציה הראשית.


אינקובציות משניות יחברו מספר בניינים ברום השכונה, אשר יפתחו למפלסים ציבוריים מגוונים בעלי נופים עוצרי נשימה.


ולבסוף, השכונות הוורטיקליות: בעלות אינטנסיביות מגה-פולינית. צורת חיים צפופה, עמוסה, מרכזית ורועשת. קן דבורים קפריזי ורוטט. בצפיפות של כ300,000 איש לקמ"ר. פי 10 ממנהטן. השכונות הוורטיקליות יכילו דירות נדיפות הנוצרות ונעלמות – פלטפורמה קבועה בעלת ניצול ארעי. זרימת אנרגיה וידע שיחידות הדיור נדבקות אליה.


חובה!

מוזמנים לצפות בסרטון אנימציה הממחיש את תהליכיות השכונה:




>> ליצירת קשר עם גיא - GuyNir4@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

>>

Related Posts with Thumbnails