15.4.13

חדשנות, פשטות ומעורבות בפרויקטים של הנצחה

פוסט אורח מאת: ענבל אלעד
עריכה: איל עברי

כבר חמש שנים שאני אוספת אתרי זיכרון והנצחה, וכמעט בכל שנה כותבת פוסט בבלוג (שהיה לי פעם) או בפייסבוק, והשנה בארכיבלנדר, אחד האתרים האהובים עלי.
הפרויקטים שבחרתי השנה, מכל מה שראיתי שהוקם או תוכנן מאז יום הזיכרון בשנה שעברה, נהגו קנספטואלית בניו יורק. את השניים הראשונים מאפיינת פשטות מסוימת, או אולי יהיה יותר נכון לומר הפשטה. בשניהם הנוכחות של אנשים בתוכה היא חיונית לקיומם ותיפקודם כאנדרטאות לזיכרון. בשלישי, המעורבות האישית בסיפוריהם האישיים של הנספים, היא החלק העיקרי בחוויה.

The geometry of conscience memorial
הפרויקט הראשון: לזכר קורבנות 17 שנות משטרו הדיקטטורי של פינושה בצ'ילה
בתכנון האמן alfredo jaar + jorge dalmazzo , עבור העיר סנטיאגו.


החוויה מבוססת על אינטראקציה דיגיטלית, אבל היא אבסטרקטית ושקטה, ומעניקה רגע שקט למחשבה. שומר המוזיאון מסביר למבקרים את התהליך ומזמין אותם לרדת במדרגות לאנדרטה, שם הם חווים חושך מוחלט במשך דקה ואז מתעצם באטיות האור מהקיר אשר בתוכו יש מאות דמויות לעוצמה מקסימלית במשך 90 שניות וכל החלל מתמלא בדמויות. לבסוף שוב נפסק האור למשך 30 שניות ונוצר מקום למחשבה.
הפרויקט בנוי בחלל תת קרקעי, בדומה לאנדרטה לזכר יהודי אירופה בברלין ומזכיר לי גם את הקרנת האורות והפורטרטים על התקרה ביד לילד באתר יד ושם בירושלים.


עוד על הפרויקט:
designboom-כל התמונות הגיעו משם
לקריאה על הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה

הפרויקט השני: : אנדרטה לקורבנות מחלת האיידס בניו יורק
[בהקמה] על ידי משרד אדריכלים a+i מברוקלין
כאן הפשטות וההפשטה בשיאן: אין כאן פסלים, אורות או מסכים, זהו בסך הכל מתחם מוצל, עם מזרקה וספסל מאבן גרניט.
המבנה בסגנון מאוד עכשווי, גאומטרי ומעניין, לא מאיים אבל יש לו נוכחות בולטת וייחודית. המבנה עשוי פלדה, ובתכנית המקורית אמור להשתרג עליו צמח וליצור הצללה מלאה וחלל שהירוק שולט בו, מעין פארק. על הרצפה חרוטים טקטסטים שנכתבו על ידי היסטוריונים ואמנים בעיקר, והקהילה בשכונה שותפה בבחירתם.
כל התמונות מאתר האדריכלים 
studioai.com
עוד על הפרויקט

 הפרויקט השלישי: טיימליין אינטראקטיבי 9/11 – אסון התאומים
בחזרה לדיגיטל: זהו פרויקט אינטרנטי שאוסף המון מידע מהאירוע, חוויה אינטראקטיבית עוצמתית, שעשויה במקצועיות ממדרגה ראשונה. אמנם זה לא פרויקט אדריכלי, אלא וירטואלי, אבל יחסית לאתר, יש בו חוויית שיטוט במרחב עד כדי סחרור.

http://timeline.national911memorial.org/#/Explore/2

צילום מסך
הפרויקט הזה נראה לי חשוב בגלל האלמנט של בסיס הנתונים שמקבל משמעות. היישום כאן הוא די טכני- היסטוריוני, כלומר מעניין, אבל הציפיה שלי לעתיד אנדרטאות הזיכרון, היא לפרויקט שבו במקום שלכל איש יהיה שם (על הקיר), לכל איש ואישה אפשר להציג סיפור שלם, או הרבה סיפורים, ככל שיספרו אותם קרוביו ואוהביו.
בזכות האמצעים הדיגיטליים, מבקרים, חברים ומכרים מקבלים הזדמנות להתחבר מחדש לזכרונות, ולפעמים גם לבטא את רגשותיהם. מעבר לכך, בפיתוח פרויקט כזה (ולא פחות חשוב – סיומו המוצלח) יש קתרזיס מסוים למשפחה. פרויקט דיגיטלי שעשיתי עם משפחה שאבדה לה בת בגיל צעיר, חולל תהליך רגשי עמוק. לאורך התהליך הם אמרו לי כמה הפרויקט עוזר להם לקבל ולחיות עם האובדן, ולא האמנתי להם. אבל באזכרה השנתית שלה, לפני חצי שנה, ההספד ליד קברה עסק רובו ככולו בפרויקט, וזו הפעם הראשונה שהבנתי את עומק הצורך, ועומק הסיפוק, ליצור מקום – שקט או מלא תוכן, להיזכר בתוכו.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

>>

Related Posts with Thumbnails