2.6.12

פיטר זומתור | מרחצאות

בעבר חשבתי שזה פשוט פרויקט יפה, עכשיו אני מבין עד כמה הוא גאוני.
זומתור מבקש אמת, היצירה שלו מכוונת פנימה. ולכן הוא מוערך כל כך. ממליץ לראות את הסירטון.
צילום: *vlad*


בהמשך צילומים מתוך תערוכה :1986-2007 מיטב העבודות של פיטר זומתור. התערוכה צולמה על ידי orppo


הרצון לכתוב דועך ואני תקווה שהדבר זמני. המלים בורחות לי, מאבדות את הרצון להסתדר במשפטים אך ההתרגשות מאדריכלות טובה רק גדלה.

עידכון 6.6.12
תודה לך יובל על העידוד ולמגיב שבזכות תגובתו נחשפתי לנאומו האופטימי והמעניין של זומתור בפרס הפריצקר. מסתבר שהתחושה שלי לגבי יצירה מכוונת פנימה היתה מוצדקת.
ציטוט :
So what is this being myself?... there were things I liked, such as things that did not come from a magazine or from a discussion that I can talk about with somebody. Rather, this is me! What is this “me”? Of course, I don’t know exactly. But I can try to explain a little about the process of what I feel when this happens, when I have the feeling “this is me.” Maybe those of you who play tennis, you know. You have to concentrate on the ball. If you start to think just for a moment, “Oh, my friend is looking at how I play,” then you are lost, right? You have to keep this total concentration on what you want to do. This is one thing. The other thing is you have to be loose. Now, I’m talking about myself. I should say I have to be loose. I go to the place. I listen to the client. I walk around. I hang around. I’m not going to do research.

When I start to do research, I’m really bad. This I know from studying. No research. You are just hanging out, listening, feeling, having the place resonate a little bit. And then all of a sudden, ideas come naturally. I don’t know when and where. I think this is a very natural process. Everybody—all of you, all of us—we experience this. And what I discovered was that when I have these feelings, it is like being a boy again. All of a sudden, I think this is me when I was 10 years or 12 years old. I’m dreaming. I’m there and something comes to me, but it’s not, of course, naïve dreaming. Everything, which is part of my biography, is there. But it’s not there as a research product or as reference material. It went into me, as part of my life. Then it comes out from somewhere—from my emotions or whatever, my feelings.

הנאום המלא

3 תגובות:

  1. זה לא קל לכתוב... לפעמים זה בא בגלים ולפעמים אתה תקוע. לפעמים אתה בכלל לא יודע אם מישהו קורא את כל זה.

    אני קורא. (-:

    תן לגל לעבור ותחזור.

    השבמחק
  2. בהחלט אדריכל מעולה ופרויקט מעורר השראה,
    הנאום שלו מקבלת הפריצקר
    http://thisisrealarchitecture.blogspot.co.il/2012/01/mr-zumthors-pritzker-prize-acceptance.html?m=1

    השבמחק
  3. הי, תודה על הכתבה אבל חשוב לזכור כי יש סכנה באינדיוידואליזם המוחלט שצומתור מייצג כאן, תכונה המאפיינת את התקופה ושמקבלת ביטוי נרחב, למשל, בתרבות הניזונה מ"ניו אייג'" במסווה של קיימות. לפעמים (ואולי אפילו לרב?) חשוב להתנתק מה"עצמי" האגואיסטי (בעיקר אצל אדריכלים) ולהתחבר לחברה ולסביבה. לפיכך במקרים רבים, אדריכלות ה"עצמי" שצומתור מציג יוצאת אטומה, מתנכרת, "אדריכליסטית". לראייה - האדריכלות של צומתור היא תכשיטים יוצאי דופן, אדריכלות חד פעמית, קפדנית יתר על המידה, מאוהבת בעצמה ויקרה להחריד... רצוי שרוב האדריכלים לא יהיו כאלה. כפי שכתבה פעם זנדברג: מספיק שיש אדריכל אחד כזה, ואולי גם זה אחד יותר מדי...

    השבמחק

>>

Related Posts with Thumbnails