24.1.12

לבד-ריכל

הפעם לא אעסוק בארכיטקטורה טהורה אלא דווקא בצדדים אפלים, פשוטים (וקצת שטחיים) המתלווים אליה...
לאחרונה, במעין צירוף מקרים שכזה, יצא לי לחזור ולקרוא שוב אודות 3 ארכיטקטים נודעים ומוערכים - כל אחד בדרכו היחודית - השאיר חותם בקנה מידה עולמי או בנוף המקומי
ושלושתם - כל אחד בדרכו שלו - נותר לבד.

1. אריך מנדלסון - 1887- 1953
סיפור חייו מוקרן כעת בסינמטקים ברחבי הארץ ("חזיונות בלתי פוסקים") - הביקורות מהללות ואני מצטרפת. השאיר את חותמו בין היתר בפרויקטים כגון: מגדל אנשטיין, בי"ח הדסה, בית חיים וורה וייצמן ועוד ועוד.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה - כשסביבו הרס ומוות, מצא את דרכו להתמודדות באמצעות שליחת סקיצות קטנטנות ללואיז מאס (צ'לנית) - לימים אשתו. שנים של שליחת חלומות במעטפה אל אותה עלמה שלבסוף תבקש את הבנתו להתאהבותה באינטלקטואל אחר בשם ארנסט טולר, בזמן שמנדלסון היה עסוק ביצירה ועשיה אשר שינתה את פני האדריכלות כולה.



2. לוטה כהן - 1893 - 1983
חלוצת האדריכלות בישראל, אחת ממקימי איגוד האדריכלים הראשון בארץ, השאירה את חותמה כאחת האדריכליות הבולטות בעשייתה ה, אשר כללה בין היתר את: בית ספר חקלאי לבנות בנהלל, אב טיפוס לבתי מתיישבים בקיבוצים, בתי מגורים יחודיים בתל אביב, ירושלים ובחיפה ואף עיצבה את קברו של מורה ומעסיקה במשך שנים רבות - ריכרד קאופמן.
לוטה סיימה את חייה ללא בן זוג או משפחה בדירתה שבעיר הלבנה.



3. לואיס קאן - 1901 - 1974
הידוע והנודע, המשפיע... והציטוט : "אמנות איננה מילוי צורך קיים, אלא יצירה של צורך חדש. העולם לא נזקק לסימפוניה החמישית של בטהובן עד שהוא יצר אותה. כעת, לא נוכל לחיות בלעדיה".
מעבר לקריאה על פועלו הרב, ממליצה בחום גם לראות את הסרט שבנו עשה עליו, ובו הוא מראיין בין היתר את נשותיו של אביו ובנותיו (חשוב לציין שהיה נשוי כל חייו לאישה אחת). כל אחת בדרכה מתעקשת כי הובטח לה שיהיה שלה וישאר בביתה. בסופו של דבר, באופן די אירוני, נפטר לבדו בתא שירותים בתחנת רכבת הומה. לקח מס' ימים עד שזוהה, מכיוון שאף אחת מהן לא ידעה מתי ישוב אליה.



והרשימה עוד ארוכה.
האם זה מקרי? האם ההצלחה הינה מילה נרדפת לתובענות, לבדידות או לערירות? סוף עידן התמימות? או שזוהי הארכיטקטורה שמסוגלת להזין את הרעב, לספק את החמצן ואפילו רגשות?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

>>

Related Posts with Thumbnails