13.11.11

אמנות נודדת - Ăggrĕssīvė Ţhēątrė || חלק ב'

כתבת אורח מאת בועז, דן וחן - Ăggrĕssīvė Ţhēątrė - חלק ב' (מתוך שלושה - לינק לחלק א'):

הפרוייקט הראשון של קבוצת Ăggrĕssīvė Ţhēątrė בחיפה נקרא "מסר שוליים" (Marginal Message). מטרתו הייתה לנסות לחזור למשמעות המקורית של הגרפיטי, כאמנות שמבטאת מסרים של קבוצות שוליים, ושמתרכזת בטקסט. זאת בשונה מהמצב היום, בו היא מתרכזת בעיקר באימג', והפכה במקרים רבים לממוסדת ואף מסחרית. 

מתוך חיבה לתרבות היידיש העשירה בחוכמה עממית, שהיא גם תרבות שהולכת ונעלמת, בחרנו שכונה בעיר – נווה-שאנן – שבה יש שתי אוכלוסיות שוליים שצמחו מתוך תרבות היידיש – קשישים (אשכנזים) וחרדים. רצינו לבדוק האם הגרפיטי יוכל לדבר אל האוכלוסיות האלה, ולא אל הציבור הרגיל שהוא פונה אליו היום (צעירים מסוג מסוים, ציידי גימיקים "אמנותיים" או חובבי אמנות וגרפיקה המחפשים כוונים פופולאריים חדשים).

 
בעזרת סטנסילס ריססנו במקומות אסטרטגיים בשכונה (מול הספסל של הזקנים ליד הסופר, ליד ישיבות,  בגני משחקים - מקום בו קשישים ואמהות חרדיות נוהגים לשבת ולהתבונן בעוברים ושבים) אימרות עממיות מוכרות ועסיסיות ביידיש, וחיכינו לראות תגובות. 
לשמחתנו הרבה, בסיורים שעשינו בהמשך ראינו תגובות מחוייכות ביותר של האוכלוסיות הנ"ל לאימרות ביידיש, וגם התלהבות כללית של חבר'ה בני גילנו, שהכירו את הביטויים הללו מבית סבא וסבתא. הרגשנו שזה ייצר איזושהי תחושה של קשר בין המרחב הציבורי לבין האנשים והמטען התרבותי שלהם. 

בפרויקט השני החלטנו לייבא לחיפה את הבאבל פרוג'קט (Bubble Project), שנעשה כבר בערים רבות ברחבי העולם. זאת במטרה למחות על המסחור של המרחב הציבורי, ועל העובדה שמכל עבר קופצים עלינו מסרים צרכניים, שמנסים להכתיב לנו מה יפה, מה חשוב, איך אנחנו צריכים לחיות, ומה אנחנו פשוט חייבים לקנות... 

הסתובבנו בשכונות שונות ברחבי העיר (הדר, העיר התחתית, מרכז הכרמל ואזור חורב), והדבקנו על דמויות בפרסומות בועות קומיקס ריקות, מתוך תקווה שהעוברים ושבים ימלאו את הבועות בתוכן משל עצמם, וכך הכוח לייצר את המשמעויות במרחב העירוני יוחזר אל האנשים עצמם. בשבועות הבאים עשינו כמה סיורים במטרה לתעד את מילוי הבועות, והן אכן מולאו – בתכנים אידיאולוגיים והומוריסטיים בעיקר.
 
היה נחמד לראות גם שנוצר שיח בין ממלאי הבועות לבין עצמם – מישהו כתב דבר אחד, כעבור שבוע מישהו אחר הוסיף משפט, וכן הלאה... כנראה שהפרויקט עשה למישהו חשק להמשיך ולמחות על המסחור של המרחב הציבורי, כי בשבועות שלאחר מכן היינו עדים ללא מעט פעולות של Ad-busting על פרסומות באותם אזורים, בעיקר במחאה על רזון הדוגמניות ועל בניית מגדלי יוקרה לעשירים.


בפרויקטים מסוג זה אנחנו מבקשים לבדוק מי הם השחקנים העירוניים היוצרים את המשמעות במרחב העירוני, ועבור מי? תרבות אמנות הרחוב כפי שהיא מוכרת היום, התפתחה משולי החברה כאמצעי ביטוי אלטרנטיבי, כלומר, כמדיום המתגרה בממסד המכוון מלמעלה את סדר היום העירוני.
מהרגע שזוהה מדיום זה כבעל משיכה, אותו ממסד ניסה לאמצו בחיבוק דוב כדי לזכות לתדמית ממסדית פחות. לעתים, אופן פעולה זה נעשה באופן מתוחכם עד כדי כך שאין כל זיהוי בין הכוחות המכוונים ואמצעי הביטוי, או שהזיהוי עדין במיוחד.
במהרה הופך אותו כלי אלטרנטיבי שבעבר היה ביטוי יומיומי וספונטאני של חיים, לדרך פעולה המקבעת את מצב העניינים החברתי-כלכלי (מסחרי), ולא חותרת תחתיו. פעילויות ספונטניות מסוג זה מחזירות לתושבים את האפשרות לייצר משמעות אישית, לא צרכנית ולא ממסדית ברחוב.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

>>

Related Posts with Thumbnails