29.7.11

החיים באוהל....?

לא רוצה להיות החופרת, אבל יש לי תחושה ששוב יש דברים שחשוב לדבר עליהם..

לפני יומיים קראתי כתבה בעיתון הארץ- ביקורת על תערוכות הבוגרים של בצלאל ושל תל אביב..

בין אם התערוכות מוצלחות יותר או פחות (הייתי בשתיהן- לכל אחת הייחוד שלה- אבל בעיניי שווה במיוחד ללכת לתל אביב- אוצרות יפיפיה ותערוכה מעניינת מאוד), השאלה שהועלתה בכתבה היא- למה אנחנו- ציבור הסטודנטים לארכיטקטורה, והארכיטקטים הצעירים- לא משמיעים את קולנו בתוך כל הבלאגן שקורה בחוץ?

ואני שואלת- למה באמת?

איך עדיין לא קמה קבוצה משלנו- והציגה אלטרנטיבות- אמיתיות, נכונות, עם חשיבה מרעננת, למצב הזה? כולנו שם, או נהיה שם בקרוב, ועדיין, איפה אנחנו?
כולנו יודעים איך נגמר הסיפור עם הדיור הציבורי בפעם הקודמת.. גם שם זה התחיל באוהלים ומצוקת דיור (מעברות), ונגמר בשיכונים.. ולא שאני חושבת שארכיטקטורה היא הכלי היחידי לפתרון של המצב- כי הרי הדיון הוא על יוקר המחייה, ולא רק על דיור ציבורי- אבל זה עדיין כלי חשוב..

אנחנו חכמים יותר עכשיו. יודעים להתייחס למרחב הציבורי, לייצר מגוון של חללים, לייצר מאגרים שונים של מגורים בתוך מגבלות, פתוחים בראש לטכניקות ולחומרים חדשים (בנייה קלה מישהו?), ואנחנו יכולים לתת הצעות לגיטימיות ונכונות למה שאולי יבוא יום אחד.. למה אנחנו לא יושבים שם? במאהלי המחאה ומציעים את הדבר הכי טוב שיש לנו? הרעיונות שלנו...

כי החבר'ה שם מחפשים את הכלים להציע אלטרנטיבה- ומי כמונו יודע לדמיין, ולפנטז על מה שיכול להיות? תחשבו על זה.. תכנון מערכתי, יכול להיות אחלה של דרך ללמוד מטעויות העבר, ולנסות ולייצר משהו חדש ונכון יותר..

ולא שזו חכמה גדולה לכתוב פוסט.. ואני בטוח לא צדיקה.. אבל אולי נעשה משהו? לא יודעת.. מחשבות מתרוצצות איך אפשר לעזור, לשנות, לתרום.. ועוד כתבה קטנה.. אנשים לא מכאן.. מארץ רחוקה- שכבר התחילו לחשוב..

שיהיה אחלה סופ"ש.. אשמח לתגובות, ואולי אפילו יותר מזה..

2 comments:

  1. אוי , הגר את כזאת תמימה....
    לאדריכל אין שום כח במערכת הזאת,
    עם הסטודנטים בתל אביב אין לך על מה לדבר בכלל.
    אני מדבר איתך ברמה הכי בסיסית בכלל :
    את מצפה מאנשים שהתרגלו לדרוך על החברים הכי טובים שלהם במשך חמש שנים , ששכחו מה זה להיות בני-אדם מוסריים, לעשות שינוי במערכת ?
    אדריכלות הוא המקצוע הכי דורסני והכי קפיטליסטי שיש.
    הבעיה היא לא מערכתית, הבעיה היא חברתית.
    אם את רוצה לעשות שינוי תני לי לתת לך טיפ : אל תתחילי מהסטודנטים לאדריכלות בתל אביב.

    השבמחק
  2. אנונימי שלום

    מישהו חכם פעם אמר לי שהדבר הכי חשוב במקצוע הזה היא אופטימיות.
    אולי אני תמימה- ואפילו סביר להניח שכן, אבל אני באמת מאמינה בכוחה של האדריכלות לעשות שינויים. ואם אתה לא חושב ככה- ואתה עדיין סטודנט- הייתי ממליצה לך לעשות מאמץ ולחפש אותה שוב- בעיקר בשבילך..
    בנוסף, לא הייתי ממליצה לך לעשות הכללות. אני מכירה אישית כמה סטודנטית מתל אביב שדווקא לא איבדו את האופטימיות ופועלים במרץ בנושא..
    בנוסף, אדריכלות יכולה להיות הרבה דברים- גם קפיטליסטית ודורסנית לעיתים- אבל גם עוד הרבה דברים אחרים- והייתי ממליצה לך להסתכל בתערוכה שהייתה במוזיאון המומה בקיץ שעבר שמראה עד כמה אדריכלות יכולה להיות כוח חברתי לשינוי אמיתי בכל העולם.
    יש לי עוד הרבה מה להוסיף, אבל כבר גיליתי ששינוי אמיתי לא יכול להכפות- הוא צריך לקרות בעצמו. ואני מאחלת לך שתצליח למצוא את הכוחות לשנות את ההסתכלות שלך על המקצוע- אחרת צפויות לך לדעתי הרבה מאוד שנים של תסכול וכעס עצמי- וחבל.
    מזמינה אותך לבוא לדיון ביום רביעי בחיפה, ולראות שאולי אפשר גם אחרת.

    השבמחק

>>

Related Posts with Thumbnails