1.6.11

תחרות אדריכלים עיריית נתניה | מחאה

פוסט אורח מאת אדריכל דביר דייטש
עריכה ועיצוב: איל עברי

בימים אלו עמותת האדריכלים מרכזת את התחרות לתכנון בנין עיריית נתניה.
יש לציין כי נושא התחרויות האדריכליות זכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות והוא מגולות הכותרת של פעילות העמותה. בזכות פעילות זו רואים ונשמעים קולות חדשים ורעננים בקרב האדריכלים בארץ.  
באופן חריג וחסר תקדים החליטה העמותה להציב תנאי סף לתחרות הנ“ל באופן שלא היה קיים עד כה ובאופן שאינו מקובל לא ברמה הבינלאומית ולא ברמה הארצית. 
אחת הדרישות למעוניינים להתמודד בתחרות הינה להוכיח כי תכננו כ- 10000 מ”ר של בניני ציבור או משרדים בפרויקט אחד או שניים לכל היותר.
תנאי ספציפי זה מעמיד מספר גדול מאוד של משרדים ותיקים וצעירים כאחד מחוץ לתנאי הסף לצורך השתתפות בתחרות לתכנון בית העירייה, ולמעשה מייצר תקדים מסוכן לתנאי סף לתחרויות אדריכלות. 
הרעיון העומד מאחורי התחרויות האדריכליות באשר הן הינו השיח האדריכלי והעושר היצירתי אשר יוכל לקדם את ענף האדריכלות.
באף אחת מהתחרויות האחרונות: עירית חולון, עירית אילת ובצלאל לא יצאה הגבלה מהסוג הנ“ל. 
אני מבין את הרצון לקבל הצעות איכותיות מבחינת הניסיון של המשתתפים בתחרות. אך תנאי סף מסוג זה לא ישיגו את המטרה.
במקום שעיריית נתניה תקבל מספר משתתפים מצומצם וידוע מראש של משרדים היא יכולה לקבל מספר משתתפים גדול, הרואה בתחרות הזדמנות ליצירה משמעותית וכך יעלה הסיכוי בעשרות מונים לקבל תוצאה טובה ומתאימה יותר.
אני מציע כי ההגבלה הנ”ל תישקל מחדש ותנוסח באופן שלא תשקף אפליה כלפי אדריכלים רבים המסוגלים להתמודד עם הפרויקט בצורה מיטבית.
לא יתכן כי עמותת האדריכלים בה אני חבר ובה אני מאמין תמנע את השיח האדריכלי.
אני סמוך ובטוח כי יהיה אפשר לפתור את הבעיה הנ“ל בצורה שתכבד את העמותה וחבריה. 
— 
ארכ' דביר דייטש


אנחנו גם חושבים שזה לא בסדר מה אפשר לעשות:
בפעולה פשוטה אתם יכולים לתמוך בשינוי תנאי הסף לתחרות: הורידו את המכתב (לינק להורדה) ושילחו אותו בשימכם למייל של העמותה:
u-architects@barak.net.il 
במידה וקיבלתם מענה רשמי, מה שלא קרה לדביר* אנא עדכנו אותנו בארכיבלנדר ונשתף את יתר הקוראים.




הידעת: בניין הספרייה הלאומית בגבעת רם תוכנן בעקבות זכייתם בשנת 1955 של האדריכלים זיוה ארמוני וחנן הברון שסיימו שנה קודם לכן את לימודי האדריכלות בטכניון. שופטי התחרות היו האדריכלים דב כרמי, דוד אנטול ברוצקוס, ריכרד קאופמן ושמואל מיסטצ'קין. הספריה הלאומית- ויקי 
זיכרונות מימים יפים וציפייה לעתיד אופטימי.


*המכתב של דביר נוסח מעט שונה מהנוסח המצורף כאן.
הסקיצה למעלה שייכת:Noero Wolff Architects. Section sketch for Red Location Museum of Struggle. Port Elizabeth, South Africa. 1998-2005 Foto: Jo Noero, Noero Wolff Architect לינק


אני מזמין ומבקש מהאתרים העוסקים באדריכלות בישראל להפיץ את הכתבה, על מנת שהנושא יקבל תפוצה רחבה ואולי אף התייחסות.

5 תגובות:

  1. אני בעד.

    http://www.saf.co.il/noa/new_3666

    (-:

    השבמחק
  2. שלחתי את המכתב במייל, זו התשובה שקבלתי מהעמותה :

    שלום רב!
    לא ניתן לשלוח יותר שאלות / הערות.

    בברכה
    עמותת אדריכלים
    03-5188234
    03-5188235

    השבמחק
  3. למען הסר ספק, אני אדריכל צעיר.
    ולעניין, נתת את בצלאל כדוגמא?! אז צא ולמד מה קרה בבצלאל - לקחו שני ילדים שכל מה שעשו קודם זה לסגור מרפסות ולצייר יפה, נתנו להם שנתיים וקיבלו יוק.
    אתה בוודאי רוצה להשתתף ולזכות. רק אין לך קצה מושג ירוק איך עושים בניין ציבורי בתבערה המקומית.

    השבמחק
  4. תגובת סניף האדריכלים הצעירים בעמותה כאן בארכיבלנדר
    http://archiblender.blogspot.com/2011/06/blog-post_353.html

    השבמחק

>>

Related Posts with Thumbnails