27.3.11

אדריכלות ופוליטיקה?

אני אפתח ואזהיר מראש- זה לא הולך להיות פוסט ויזואלי במיוחד- למרות שרובנו מגיבים וחיים בעיקר גרפיקה, החלטתי לפתוח כאן נושא שאני לא יכולה להתעלם ממנו. וכמובן שאשמח לתגובות- ורצוי מילוליות. (אפשר גם ויזואליות). בימים האחרונים אני מסתובבת עם תחושה לא פשוטה בבטן. וכשנתקלתי בכתבה בגלריה (ותודה לאמא על העקביות בשמירה על כל העיתונים בשבילי) החלטתי להוציא את המחשבות החוצה.לא יודעת, זה נראה לי כמו אחלה של קרש קפיצה אל תוך דיון לא פשוט - וכדאי שיהי משהו להאחז בו לפני שנכנסים לנושא כזה.. הכתבה נקראת- הסכסוך הישראלי פלסטיני גרסת האטלס והיא מספרת על אדריכלית שמיפתה את השינויים במדינת ישראל במהלך 100 השנים האחרונות- בלי לנקוט יותר מידי דעה פוליטית- אך זה ללא ספק מעניין לראות את המפות האלו, ולחשוב איך הן משפיעות על התכנון שלנו במדינה הזאת. השאלה שלי היא- האם יש מקום לפוליטיקה בחיי האדריכל? או שמה אנחנו צריכים לברוח ממנה?....
וכדי לא להשאיר את השאלה פתוחה, אני מוכנה לחשוף את דעתי בנושא- כי אני חושבת שהגיע הזמן- ולא רק שלי- להתחיל להתמודד עם המציאות.

ואני אנסה להבהיר את עמדתי, בלי לכוון את הדיון יותר מידי לכל אחד מצידי המפה הפוליטית . כי אני חושבת שהדיון הוא לא באמת על פוליטיקה אלא על פעולה. תזוזה. חשיבה. תגובה. אז למה אני בעצם מתכוונת?

אז ככה..לפני כמה ימים הוזמנתי באדיבות המחלקה שלי לקחת חלק בדיון מעניין-הגיעו לויצו סטודנטים לתקשרת מארה"ב שנורא רצו לשאול סטודנטים לעיצוב בארץ הקודש- אמנות ודו קיום- מה הקשר?

זה אולי השלב שצריך לציין שהיו בשיחה נציגים מכל המחלקות במכללה- צילום, עיצוב גרפי, ואפנה. ומההתחלה הנציגות שלנו (אריכטקטורה) הייתה קטנה. .

רוב המשתתפים בדיון (מצד הסטודנטים) נקטו בעמדה די ברורה- אותנו זה לא מעניין- עזבו אותנו פוליטיקה עכשיו. אנחנו רוצים ליצור לעצמנו, על עצמנו, ובשביל עצמנו. אנחנו חיים את היום יום ולא את הויכוחים הגדולים האלו מאיתנו. האמנות שלנו לא נוגעת בנושאים פוליטים- ויותר מכך- אם בטעות מישהו משייך אותה לפוליטיקה- זה נורא מעצבן.

ואל תבינו אותי לא נכון- ישבו מסביב לשולחן אנשים עם דעות פוליטיות (אני די ספקנית לגבי אנשים במדינת ישראל שאין להם כלל דעה פוליטית- אבל זה כבר דיון אחר לגמרי) הפואנטה היא- שהאנשים מסביב לשולחן הם אנשים יצירתיים- ויתרה מכך- יוצרים (!) ויחי ההבדל הקטן. אנשים שלוקחים את הלב ושמים על מגש והעולם יכול לראות ולהגיב. אנשים שקיימת בכף ידם האפשרות לפתוח דיון סביב כל נושא שיבחרו להציג על קירות, במסכים, או על גופה של דוגמנית. והם בוחרים להשתמש בה באופן מאוד מסויים- שלא לומר אגואיסטי? אליטיסטי?


מיותר לציין שבהזדמנות הראשונה שהייתה לי העלתי את הנקודה שלאדריכלות אין באמת את הפריוולגיה להיות מנותקת- מקונטסקט, מאנשים, וכמובן שגם מפוליטיקה. כי ברגע שבו אנחנו בונים משהו הוא עובדה קיימת בשטח- מילה די טעונה במדינה הקטנה שלנו. והאם זה באמת ככה? האם בלימודים או בפרקטיקה של המקצוע שלנו באמת משתמשים בכוח הזה? או שמה אני נאיבית חסרת תקנה- וגם אנחנו מתכננים בתוך בועות? אולי קצת יותר גדולות אבל עדיין בועות. אני לא מזלזלת בחשיבותו של העיצוב- מכל סוגיו, או התכנון- אבל האם הזנחנו את התגובה הנוספת? את ההד והכוח שיש לנו? או שאולי אנחנו מפחדים להשתמש בו כי גם לנו נוח בתוך המסגרות הקטנות שלנו..


מה שהכי הדאיג אותי בכל הסיטואציה הייתה התחושה שאני חלק מדור רדום. שחי בתוך מסכים של מחשבים ודי בטוח שהשלולית הקטנה שבה אנחנו מנהלים את חיי היום יום שלנו סוערת לפחות ברמה של הצונאמי ביפן. כל אחד מאיתנו שקוע כל כך עמוק בתוך עצמו- שאנחנו מפספסים את הכוח שיש לכל אחד מאיתנו. אני לא חושבת כמובן שלמעצבים ואדרכלים יש יותר כוח מאנשים אחרים -אבל האמצעים שיש לנו בידיים יכולים להשפיע, לעורר, להזיז משהו אצל מישהו. ואני חושבת שאסור לנו לוותר על הכוח הזה בכזו קלות.

חוץ מזה שיצא לי לקחת חלק בכמה פעילויות, בואו נקרא להן חוץ לימודיות, בויצו- ההענות מצד הסטודנטים הייתה ברוב המקרים דלה- בדרך כל התגובה הראשית הייתה- עזבי אותנו בשקט באמא שלך- יש לנו סטודיו על הראש.

אל תבינו אותי לא נכון- גם אני בחיי היום יום סטודנטית לחוצה שכל עולמה סובב בסיס הסטודיו- אבל אני חושבת שאל לנו לשכוח שלכל הגליונות היפים שלנו יש כוח ומשמעות.. ובנוסף לזה- לפעמים יש צורך גם לצאת מהגליונות ומהמחשבים החוצה, ולהגיב לעולם שבו אנו חיים. כי נאומי בר מצווה משתפכים על גבי קירות הם לא התשובה האמיתית שיכולה להזיז את העיר, השכונה, הארץ והעולם שבו אנו חיים- אמנם חיים את חיי היום יום- אבל עדיין חיים.

אני חוששת שפרסתי את משנתי על גבי יותר מידי מילים, וסביר להניח שאת רוב האנשים איבדתי די בהתחלה, אבל את אלו שלא- אני מקווה שעוררתי אצלכם איזה משהו. לא יודעת מה.

כי לי קשה לחיות בתוך עולם שכל כך הרבה דברים זזים בו- ורק צריך להעיף מבט אל השכנים שלנו כדי להבין שדברים הולכים להשתנות כאן- וכדאי שאנחנו נהיה מוכנים, ונשקיע מחשבה לאיך אנחנו מארגנים את עצמנו בתוך כל הבלאגן הזה.

וזה יכול להתחיל בשכונה שלנו, בעיר שלנו, ברחוב, בדירה, וכמובן שבמדינה שלנו. ובתור אנשים ששמים את הכובע של המתכננים- אין איך להמנע מהעובדה שזה משפיע על עתיד המדינה שלנו... ומספיק לבינתיים.. נראה איך תאכלו את זה.. שיהיה שבוע נפלא.

4 תגובות:

  1. ראשית כל הכבוד על הפוסט, אני חושב שנגעת בנושא חשוב שבמהלך השנים כמו כולם די בחרנו להדחיק את הנושא לפינה.
    אני חושב שללא ספק יש קשר בין אדריכלות ופוליטיקה, ובמהלך שנותיה של מדינת ישראל ואפילו לפני ניתן לראות הרבה דוגמאות לכך במיוחד בערים המעורבות- ירושלים, חיפה עכו ותל אביב-יפו...
    נראה שהפעילות הפוליטית הממוצעת של הישראלי המצוי הוא לעשות LIKE בפייסבוק...
    בקרוב אני אעלה פוסט שעוסק בנושא...

    השבמחק
  2. אז אני עושה לייק.
    http://www.saf.co.il/noa/new_3448

    השבמחק
  3. הגר, גם אני מצטרף למברכים על הפוסט ומסכים עם כל מילה - אין ולא תהיה אדריכלות שמנותקת מפוליטיקה. גם כאן בארכיבלנדר אני מרגיש שאנחנו קצת מפספסים את הבמה שיש לנו כשאנחנו מראים רק את הצד היפה והמעניין של המקצוע ומתעלמים מהעוולות שעושים אדריכלים בזמן שהם קוברים את הראש בנויפרט.
    ניסיתי להתיחס לסוג כזה של עוולה בתגובתי לפוסט הזה -
    http://archiblender.blogspot.com/2010/03/blog-post_2966.html
    ועוד משהו בהקשר הזה - יובל כרמי הספיק להקדים אותי ופרסם בסף את הקישור לפוסט של מושון זר אביב באנטייטלד אבל מגיע לו לקבל לינק גם כאן - http://untitled.org.il/?p=5697#1

    השבמחק
  4. מעורר מחשבה, כל הכבוד על הכנות, תגובה בקרוב.

    השבמחק

>>

Related Posts with Thumbnails