12.2.11

Berlin




לאחרונה יצא לי לבקר בברלין, עיר בעלת קצב מיוחד משלה, אנרגיות, המון פעילויות "מחרתרתיות" בניגוד לערים אירופאיות כגון פראג ופירנצה שכל פינה בעיר משומרת ונותנת תחושה שכאילו חזרת בזמן, ברלין נותנת תחושה אחרת, שילוב מעניין בין ישן וחדש.



עקב ההתקפות הרבות על העיר במלחמת העולם השנייה נהרסו הרבה ממבני העיר. לאחר המלחמה בצד המזרחי של העיר הוקמו לא מעט מבנים " קומוניסטיים"- מבנים בעלי אופי מאסיבי- אפורים בעלי חזיתות עם חלוקה מאד ברורה וקבועה.




מאז איחוד העיר קמו מבנים מודרנים "נקיים" בעלי חזיתות עשויות זכוכית ומתכת שמהווים קונטרסט חד בין הישן לחדש. כל השכבות והסגנונות המיוחדים עדיין נוצרת רקמה עירונית אחידה דינמית ומעניינת. המבנים השונים שומרים פחות או יותר על חתך רחוב אחיד, אולם הסגנונות השונים של המבנים השונים מייצרים כל פעם הפתעות חדשות וזה דבר שאני אישית מאד מעריך ואוהב בעיר. עיר שיודעת לשמר את השכבות הישנות שלה ובמקביל לייצר שכבות חדשות תוך כדי הערכה כבוד והתאמה לישן.

למרות שעברו למעלה מ-60 שנה מאז מלחמת העולם השניה ולמעלה מ-20 שנה מאז שהעיר חוברה לה יחדיו, נעשה הרושם שהעיר עדיין פצועה. ללא ספק היו אלה אירועים שפוגעים קשות ברקמה העירוניות שיכולים להשאיר צלקות לתמיד או שזה יכולה להיות גם המטרה של מתכנני העיר וכן לשמור בכמה מקומות את אותן "צלקות".


במהלך הביקור יצא לי ללכת לשלושה מוזיאונים שקשורים למחלמת העולם השניה לשואה וליהודים:
1. מוזיאון היהודים בברלין- אדר' דניאל ליבסקינד
2. אנדרטאת ומוזיאון השואה- אדר' פיטר אייזנמן
3. טופוגרפיה של טרור- Heinle, Wischer und Partner
בפוסטים הבאים אני אפרט על שלושת המבנים ואת הגישות השונות והמעניינות למוזיאונים מנקודת המבט שלי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

>>

Related Posts with Thumbnails