12.5.10

פיטר אייזנמן | אנדרטת השואה ברלין | הרצאה בתל אביב

ד“ר אדריכל פיטר אייזנמן זוכה פרס וולף לשנת 
2010 מסתיר במוחו גוף ידע תרבותי מרשים,
יכולת ורבלית להמשיג ולהמליל רעיונות מופשטים
ולהפוך אותם לאדריכלות אייקונית. 
אייזנמן הגיע להרצות ב-11.5.2010 
באוניברסיטת תל אביב והתראיין לארכיבלנדר, בערך.

מאת: איל עברי


1.    אייזנמן- כניסה למוזמנים בלבד
בכלל לא הייתי בטוח שאכבד את אייזנמן בנוכחותי בהרצאתו, אולם קוסמת אדיבה הציעה לי כרטיס שמור והשבתי במסרון בלתי מתאמץ  ”כן, אשמח מאוד לכרטיס, את מלכה, תודה, יש!!!“. אך מיד שב לשהות על עורפי במלוא כוחו, עול פרויקט הגמר, כך שהדבר פרח מזיכרוני, מה עוד שבחוסר הידע הבסיסי שאני מתקיים בו דעתי על אייזנמן התקבעה זמנית בתערוכת הפרפורמליזם ולא לחיוב.

כשהגעתי לסטודיו בחיפה ביום ההרצאה המיועד, חשבתי שהיא עומדת להיות מטורחנת ומרדימה. בהמשך הבנתי שכמה מחבריי חושבים להצטרף והתחלתי להשתכנע בחשיבותו של האירוע. אבל רק הודעה שאזלו הכרטיסים והכניסה למוזמנים בלבד גזרה עלי ועל אייזנמן לשהות תחת אותה קורת גג.

2.    קהל שבוי
אולם בר שירה באוניברסיטת תל אביב התמלא ורחש אנשים מעוצבים ומלאים בסטייל כיאה למקצוע. ההרצאה החלה יחסית בזמן או יותר נכון, כללי הטקס לבשו את צורתם המוכרת בה כולם מתחנפים לכולם. אירועים כאלה הינם במה מוכרת לעייפה לצורך יחסי ציבור אשר לרוב אינם מנסים להסוות את הדבר בתחכום או עידון כלשהו: מסרים בוטים על הצלחה וסבטקסט בסגנון “ לי יש מיקרופון ואתם קהל שבוי”. מה עוד יכול לבקש לו האדם הצנוע.
הפליא לעשות דובר שלא אנקוב בשמו אשר נתן הרצאה בפני עצמה אודות פעליה הרבים של אוניברסיטת תל אביב.
הכללים מוכרים: מי שאומר שידבר בקצרה מאריך, מי שמעלה זיכרונות לא מבין שהם בנאליים ואישיים, אלה שיושבים מאחורייך תמיד יפריעו ומוצצי הסוכריות נמצאים רק בקונצרטים. ציטוט ממוצע אך לא רחוק מהמציאות: “אני מכיר את פיטר עוד שהיה סטודנט מבריק וכל המרצים שאלו בעצתו”, ועוד הגזמות פראיות שלרוב זוכים בהם אנשים שהכיסוי היחיד לגופם הוא אדמה.
מדי פעם נזכרים הדוברים שהוזמנו על ידי המארגנים לבמה עקב הרצאתו של אייזנמן ומאזכרים אותו. ממה שהבנתי בהקדמות אייזנמן חושב ומציע תרגום למציאות בדרכו הייחודית.

צילום: Pesterussa
3.    רטוריקן משופשף
אייזנמן עולה לבמה מלא בכריזמה ששמורה לאנשים הרגילים להרצות במעמד זה, 600 איש שטרחו להתאים את לוח הזמנים של חייהם בכדי לשמוע מה יש לו להגיד.
כיאה לרטוריקן משופשף הוא מתחיל בבדיחה: “ בחיים לא הציגו אותי שבעה אנשים ברציפות” ומיד לאחריה מצטרף לריקוד ואלס כללי הטקס, בו הוא מאזכר לטובה כל אחד מהאנשים שהציגו אותו. אני חושב לעצמי שזו אומנות שצריך לפתח, מצד שני בהגשות שלנו לרוב לא מפרגנים לדובר, כך שאם לפתע אתחיל לפרגן למנחים שלי אצטייר כמלחך פנכה. מסתבר שגם תובנות תלויות מקום וסיטואציה. מיד לאחר תום הריקוד הוא מצטט מורה שלו: “ מעל גיל שבעים אתה יכול לשבת בזמן הרצאתך”.
אייזנמן עוזב את הפודיום, מוריד את הז'קט ומניח אותו על הכיסא במחווה מדויקת האומרת, אני מרגיש פה בנוח. לאחר מכן הוא מתיישב מאחורי שולחן ומתחיל לדבר על מושגים ותיאוריה בתחום עניינו, יש לו אומנם דף אבל דיבורו חופשי.
דבריו שאזכיר חלקית בהמשך, עברו דרכי, כך שאתם מקבלים טעימות לאחר סינון, דילול ותרגום סימולטני, טעמן אומנם לא נמוג אבל אלה שאריות מארוחה דשנה.

4.    ביטוי רעיון מופשט בשפה אדריכלית
אייזנמן  מסתיר במוחו גוף ידע תרבותי מרשים ויכולת ורבלית להמשיג ולהמליל רעיונות מופשטים ברמה הגבוהה ביותר.
במשך חצי השעה הראשונה של ההרצאה הציג אייזנמן  בבהירות מעוררת קנאה שלושה מושגים בגרמנית, אומנם אינני מסוגל לבטא אותם אך פירושם ברור לי. למרות האהבה הגדולה שלי לשפה העברית אני נוכח לפעמים עד כמה שפתנו רזה וחסרה, כשמשפט העוסק בהפשטה של מאווי האדם לבית מתומצת למילה אחת המסבירה אותו- "Sehnsucht". זה מופת  ליכולתן של מילים לטמון בחובן פירוש עמוק וגורם לי לחשוב על משמעויותיהן של מילים או בקצרה סמנטיקה לקסיקלית.

אייזנמן מציג את פרויקט הדגל שלו: אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו. ידועה גם כאנדרטת השואה בברלין, הוא טוען שרק בירושלים או בברלין יכולים להקצות שטח גדול ויקר ערך לטובת אנדרטה. אייזנמן מציין את יד ושם ומוזיאון השואה בוושינגטון, אומנם אלה לא מקומות חבויים במפת האדריכלות העכשווית אבל נהניתי לראות שהוא מכיר בחשיבותם של הרפרנסים הקשורים בעבודתו ואינו מסתיר זאת.


לתפיסתו היהודים לא נרצחו בשואה כי אם הושמדו וכך לא ניתן לתפוס עוד את היהודים כיחידים אלא כקולקטיב לכן האנדרטה היא ליהודים שהושמדו באירופה. לטענתו פרויקט חייב להיות בעל הצהרה כלשהי ופרויקט האנדרטה בברלין מצהיר על עיסוקו בזיכרון. את הזוועות שהתרחשו בשואה אין דרך לשחזר ולכן הוא בחר לעסוק במושג זיכרון ולא באירועים ספציפיים.
לאורך כל ההרצאה יצר הקבלה בין הרעיונות המופשטים לביטוי שהוא נותן להם בשפה האדריכלית. בהצגת הרעיונות השונים שהובילו לבחירות העיצוביות שלו ובניית עולם מושגים אישי אך נהיר הצליח אייזנמן לטוות יחדיו את כל החוטי המחשבה לרעיון שלם המקבל ביטוי אדריכלי. יש בי הערכה גדולה לדרך חשיבה זו.
צילום: artinberlin

בחלק השני של ההרצאה הוא הציג את הפרויקט: city of culture of galiza זהו פרויקט גרנדיוזי שלצערי זה הדבר היחידי שאני יכול להגיד עליו.
כשנשאל מדוע האדריכלות שלו כה מורכבת השיב: אני אדם מורכב ולכן גם הארכיטקטורה שלי כזו. לדעתי האדריכלות משעממת אם היא איננה מורכבת. בנוסף אנו נמצאים בתקופה שהעולם דינמי והופך למסובך ובלתי מובן, תהליכים המתרחשים לאורך זמן הופכים למורכבים וכך גם אדריכלות המנסה לייצג רבדים ורעיונות של מחשבה מתפתחת.

ברכבת מחיפה לתל אביב נזכרתי במפגש עם שיגורו באן שהגיע לארץ לכנס המאה בתל אביב, לאחר הרצאתו הצטלבו דרכנו במקריות  ומאוחר יותר הבנתי שבתור כתב חובב הייתי צריך להכין שאלות. בין רידוד המוח בקריאת “ישראל היום” לבין בהייה בנוף ניצלתי את הזמן לחשוב על שאלה לאייזנמן. השילוב של צעדים ראשונים בתחום הכתיבה ועבר פרובינציאלי הובילו לשאלה הבאה:

תן בבקשה טיפ קצר של עשה ואל תעשה בשביל להיות אדריכל טוב/מוצלח?

5.    פיטר אייזנמן נפגש עם איל עברי
בתום ההרצאה המתנתי בסבלנות שהקהל יתפזר ונגשתי לאייזנמן. “תודה על ההרצאה, נהניתי והחכמתי. אני כותב בבלוג של סטודנטים לאדריכלות שנקרא ארכיבלנדר, ואני מעוניין לשאול אותך שאלה אחת". כאן, נהנה מדקת התהילה שלי בחוויה כמעט חוץ גופית שאלתי את השאלה שהכנתי מבעוד מועד.
אייזנמן השיב: "ארכיטקטורה היא לא דבר נלמד, כלומר אני יכול ללמד סטודנטים את הידע שלי אבל אני לא יכול ללמוד אותם להיות טובים, זה מגיע מבפנים". המשכנו לצעוד יחדיו לכיוון היציאה, ובאוויר הייתה תחושה שאני מוזמן לשאול עוד שאלות, לא הייתי בטוח ומעולם לא ביקשתי קריירה כאחרון כתבי הרכילות של וואי בעשר. נהניתי מעט מהשתיקה ואמרתי תודה ולהתראות. משוכנע שהייתי שיא היום של אייזנמן ובטוח ששאלתי לא תרפה מראשו לשנים הבאות נתקלתי בלירן צ'צ'יק, מיד לאחר עדכון רברבני במעשי התקבל מלירן הפלט הבא:
”שאלת שאלת מלכת יופי קיבלת תשובת שלום עולמי“. כך מסתבר שפרובינציאל יכול לצאת מהפרובינציה אבל לא ניתן להוציא את הפרובינציה מהפרובינציאל, כלומר כמה תמימות יכולה להיות לבן אדם הנושק לשלושים לשאול שאלת טיפ לחיים טובים בסגנון ”אז הסוד שלך להצלחה הוא לשתות כפית שמן זית כל בוקר?“.
בסקירת רשת ממוקדת שעשיתי לאחר מכן מסתבר שמלבד היותו אדריכל תיאורטיקן נחשב, אייזנמן הינו: גבר לבן ואמריקאי, דובר אנגלית כשפת אם ובן טיפוחיו של האדריכל פיליפ ג'ונסון. בין השאר הוא חבר טוב של בנו של אלברט שפאר (האדריכל האישי של היטלר) וידיד של הפילוסוף  ז'אק דרידה ז”ל, אבי הדקונסטרוקציה. כרגיל מסתבר שכישרון הינו נתון פתיחה בסיסי בלבד, הדבר החשוב באמת הינו את מי אתה מכיר ומי מדבר על מה שאתה עושה.
אם להשתמש שוב בסמנטיקה לקסיקלית: קשרים.


סרטון יפה חלק מ-The balloon project מומלץ לראות בעיקר את 2 הדקות הראשונות

קראתי וחשבתי!
במידה אתם מעוניינים לקרוא טקסטים נשכניים יותר
אדריכל ארד שרון בבלוג שלו סימטה אחורית: 
פיטר אייזנמן מגיע לארץ-דקונסטרקטיביסט או סתם אגו מניאק?
----------------------------

7 תגובות:

  1. איל, אתה כותב מעולה,
    תודה ששיתפת ותודה על המאמצים בבלוג הזה.

    בהצלחה בהמשך

    השבמחק
  2. הייתה הרצאה חלשה מאד שהתעמקה כמו שרק אמריקאים יודעים להתעמק בתסביך היהודי שלו. לפעמים לשמוע את כל השטחיות הזאת גורמת להקיא. ממש כמו בטיסה באייר-איג'פט.
    מבין החבורה הזאת של חדיד-ליבסקינד-אייזמנן, דווקא אייזמנן נחשב לתיאורטיקן המוביל, אבל בהרצאה הזאת הזקן נמצא שקוע בסרעפים ואפילו הארכיטקטורה לא יכלה להציל אותו.
    המלך הוא עירום?

    השבמחק
  3. פוסט מרתק שכתוב מצוין.

    השבמחק
  4. מוזר לקרוא - עצוב לשמוע - ומאכזב בעיקר מאכזב - לא אייזנמן - אלא אתם הכותבים - מצטער שכיתתי אצבעותי לריקנות הזו

    השבמחק
  5. נעים לקרוא - שמח לשמוע - וכיף! - לא אייזנמן - אלא אתם הכותבים - זה המקום הכי טוב שהאצבעות שלי היו בו היום, נכון לשעה הזאת

    השבמחק
  6. איל

    ממש כייף ומעניין לקרוא את מה שכתבת. כאילו אנחנו יושבים בבית קפה ואתה מספר לי את חוויותך. תמשיך לכתוב ואנחנו נמשיך לקרוא! תענוג!

    ליאת

    השבמחק

>>

Related Posts with Thumbnails